ז'אנרים: שונן, פעולה, הרפתקאות, קומדיה, על טבעי; מס' פרקים: 51; פאנגירלז: יש. אקסקאליבר!!1אחד.
לשכנע אותי לראות אנימה זה כמו לשכנע את הפאנגירל הממוצעת שיאוי זה חולני-ומכאן ניתן להסיק את הרוב. אבל התמונות של המוזר עם השיניים הגדולות, הצליח לגרום לי לקפוץ על הגל ולראות את האנימה, למרות האיחור. "בית ספר בו מאמנים אדונים להפוך את הנשקים שלהם לנשקי-אל-מוות. אוספים 99 נשמות שסטו מדרך הישר, ונשמה של מכשפה."-נשמע תמים לכאורה, אבל הרבה מעבר. בראש ובראשונה-האנימציה. סגנון ציור שלא הייתי רגילה אליו, קרבות מרשימים וגם פאוזות משעשעות. (נ.ב-ירח-שמש צוחקים, מדממים, מזילים ריר או במחזור~בחיי שזה הדבר הכי שולט באנימה). עיצוב הדמויות היה מיוחד, מבחינת מראה ומבחינת אישיות. הבסיס של הרבה מהן נראה חרוש ביותר, אבל בהמשך הפך לעמוק ועמוק יותר. לכל דמות באנימה הזו, הייתה את הפסיכוזה היחודית, המגרה, הכובשת, והמרתיעה-במובן מסויים; ובזוגות תמיד היה ניגוד- אם מאקה הייתה החרשנית המלנכולית-סול היה הקול הפרוע; בלאק סטאר הצומיאדי והצווחני מול טסובאקי השקטנה והמופנמת, והאחיות טומ-משו שבאו מהרחוב בתור האקדחיות הלא-סימטריות-בשדיהן של ד'ת דה קיד המושלם והפסיכוזייסיסטי על סימטריית היקום. הדמויות האחרות היו מדהימות בפניי עצמן-שיניגאמי סאמה (בדיבוב המשעשע), פסופסור שטיין (בין העמוקים), אבא של מאקה |ריר|, מדוזה-ימח-שמה, קורונה (*סניפ*),ועוד. זה התחיל בתור משהו שנראה כמו...שונן ממוצע למדיי? קרבות, הומור והרבה בנים רעשניים שאוהבים צומי.טיבעי. ההומור היה טוב מאוד, עד שלב מסויים.
בצורה חותכת למדיי, העלילה התחילה לסטות הצידה. דם שחור, שדים, מכשפות עם אבסוריזיס וטירוף.אני אישית השתנתי במכנסיים בכל חיוך פתאומי של מדוסה, יבבתי על עברו של קורונה, ושועשעתי מד'ת דה קיד (שחיי ברקיע השבי-שמיני!). הדברים התחילו להסתבך, בכל סוף פרק כססתי ציפורניים לפרק הבא, ושינאתי לירח במחזור גברה. ואז מבחינתי באה הנפילה. אחרי ה20 וקצת פרקים הראשונים, הייתה נפילה בהכל. אנימציה, הומור, דרמה, מבנה דמויות ומבנה העלילה.FAIL. ככל שהזמן עבר פשוט רציתי להביא למאקה נגחה שתשאיר לי על הפנים חיוך מסופק, לחבק את קורונה, לבתר את מדוסה, ולברוח למקום רחוק. אולי למערה עם פיות וחרב מדברת? זה נשמע מפתה. ביחוד כשהחרב הזו מעניקה כוחות מעבר לכל דימיון, אבל לפני זה צריך למצוא את הכוחות הנפשיים להתמודד איתה. אקסקאליבר-אפשר לאהוב, לשנוא, אי אפשר להתעלם.
הפילרים הבודדים הצילו את ההומור האבוד. הגמד עם הצרבת שבתוך סול התחיל כבר לעלות על העצבים, הבכי של מקה, הטימטום של בלאק סטאר, וכל ההתרחשות. איך ששינו את העלילה רק בשביל שמאקה תציל הכללל בסוף. דחיפת אראכנה-מכשפת העכבישים, היה תקוע ומטומטם בעליל.שובה של מדוסה דיכא אותי וכלי השד תקעו את העלילה. הרגשתי שהאנימה מתפוררת בין ידי. הייתי מאוכזבת מהסאגה השניה. בשני הפרקים האחרונים, עלה הרף בקצת. האנימציה נראתה טוב יותר, הכל זרם לי יותר, אבל הפרק האחרון הצליח להשאיר בי טעם מעוצבן וכעוס על הסוף. כי איך אומרים בשוג'ו? הכל בזכות האהבה! וכנראה שהסטייל החדש הוא אומץ, במקרה של סול איטר. ואני לא אוסיף מעבר-ספויילרים (כאילו לא ספיילרתי עד עכשיו).
ה-OST היה הדבר הטוב ביותר באנימה. פפר מון שאני יודעת בע"פ מרוב שאני שרה אותו במקלחת, סטייל החמוד, ועוד רבים. ואיך אני מסכמת את זה? למרות הנפילה המקוללת הזו, כל הסיפלי קפה ששפכתי על עצמי כשמדוסה דפקה חיוך שובה לבבות, והעצבים על מאקה-זו אחת האנימות הטובות ל2008-2009. הייתי רוצה עוד עונה, למרות שאת המאנגה שממשיכה לא אקרא. מאוד נהנתי. עדיין, בכל פרק היה משהו, שכן השאיר אותי באנימה. אבל אני אמישך להאשים את המחזור הניצחי שלי. אני אזכור את האנימה הזו בתור הנאה של ממש, למרות זאת.
ח'ח על הסיקור דרע 3>
השבמחקאוי אסקליבר XDDDDDDDDDDDDDDD
הסוף באמת היה מעצבן ודט' דה קיד מזה שולט
כול זמן בזמן סמך שלו אני צועקת משום מקום "זה לא סימטרי!!!!!!!" XD;
http://www.palletown.co.il/index.php?act=idx
השבמחקפורום אנימה חדש, מוזמנים להרשם. ^_^